ילדיי לא מקשיבים לי

:בסיסאמא הביעה תסכול מכך שילדיה מתעלמים ממנה, ובעלה מזלזל ברגשותיה. כששוחחנו יותר לעומק, התברר שהתעלמות היא תחושה שליוותה אותה כל חייה.

היא שיתפה בזיכרון חי  מילדותה: בגיל ארבע, אמה שלחה אותה למסיבת פורים ללא תחפושת. מאוחר יותר, כנערה, היא נדרשה לשמור על ילדים קטנים ביום כיפור, למרות שהיא עצמה לא צמה. רגעים אלו הותירו בה רושם עמוק, והעצימו את תחושת הבדידות שלה.

לאחר שעזרתי לה להירגע, הדרכתי את תת-המודע שלה להוביל אותנו למקור הרגשות האלו. היא נזכרה שאמא שלה צעקה עליה בקביעות והתעלמה מרצונותיה.

איך עוזרים לה? - התהליךבדמיון שלה, הזמנתי את האישה שהיא היום – אותה אמא אוהבת – לנסוע בזמן. היא חזרה לעבר כדי לנחם את הילדה שהייתה. היא פגשה את הילדה הקטנה שהייתה, בילתה איתה זמן, הקשיבה לה ואישרה את רגשותיה

כששאלתי איך הילדה הקטנה הרגישה, היא אמרה שזה היה נפלא – הילדה הקטנה הרגישה אהובה, מוגנת ובטוחה.

כפי שאני עושה בדרך כלל, הזמנתי אותה להמשיך ולבקר את הילדה שהייתה כמה שהיא רוצה. לדמיין שהיא עושה זאת שוב ושוב, מחזקת את תחושת האהבה והביטחון של הילדה הקטנה

לאחר מכן הזמנתי אותה לדמיין מסע לעתיד – לרגע שבו הילדים או הבעל מתעלמים ממנה. מהמקום הזה של אהבה, הגנה ועוצמה, שאלתי איך היא תגיב. היא תיארה את עצמה אומרת לבעלה ברוגע: "זה מה שאני צריכה." היא דמיינה את משפחתה מקשיבה לה, מכבדת את הצרכים שלה, ומגיבה בהבנה

היא גילתה בתוכה את הכוח לשתף את בעלה וילדיה בצרכים שלה בלי לצעוק או להתעצבן

היא תיארה את העוצמה החדשה הזו כמו ישיבה על כיסא יציב ונוח על החוף – מרגישה נתמכת לגמרי, רגועה ושלווה, נהנית מהגלים שנכנסים ויוצאים.

בהשראת המפגש הזה, היא הצליחה להפעיל את הסמכות ההורית שלה על ילדיה. הילדים התחילו להקשיב לה, והיא הצליחה לנהל משא ומתן נעים ומכבד עם בעלה.

זהו סיום סיפורה – מסע מתחושת בדידות אל חיבוק הסמכות שלה עם ביטחון רגוע.