למדתי איך להפסיק לרצות אחרים

רקע:אמא לשלושה ילדים פנתה אליי ואמרה שהיא מרגישה חסרת אונים בכל הנוגע למשמעת בבית. היא משתפת שכל פעם שהיא מבקשת מהילדים לעשות משהו, בעלה מבקר אותה ולוקח את הצד שלהם. כתוצאה מכך, הילדים לא מקשיבים לה, וכשלא נוח להם עם מה שהיא אומרת – הם פונים אליו לקבלת תמיכה.

כששוחחנו, היא הודתה שהיא מרגישה צורך לרצות את ילדיה ואת בעלה כל הזמן. שאלתי אותה איך זה גורם לה להרגיש, והיא ענתה: פחד.

כשהעמקנו, ביקשתי ממנה להיכנס למצב של הרפיה עמוקה ולאפשר לתת המודע להוביל אותנו לנקודת הזמן הראשונה שבה חשה צורך לרצות אחרים. כך צף סיפור מילדותה, שקשור לאימה

הסיפור שהופיע:היא נזכרה בבוקר אחד כשהייתה בת חמש, ישבה לאכול יוגורט בארוחת הבוקר. אמה, שלא אכלה בעצמה, החלה ללקק את שפתיה כאילו היא רוצה יוגורט. הילדה הקטנה שאלה: "את רוצה קצת יוגורט?" אך במקום לקבל תודה, האם התפרצה עליה: "איזו מין אמא את חושבת שאני? את חושבת שאני אקח אוכל מהפה של הילדה שלי? איך יכולת לחשוב דבר כזה? מה לא בסדר אצלך? כמובן, האם הזו צריכה הרבה מאוד טיפול בעצמה, אבל הילדה בת החמש גדלה עם התחושה שאם רק תעבוד קשה יותר, תיקח על עצמה יותר אחריות ותוותר על הצרכים שלה, אולי תצליח לגרום לאמא שלה להיות מאושרת.

למרבה הצער, גם בגיל 5, 6, 7 ומעלה – לא משנה כמה היא ניסתה, שום דבר לא הצליח לשמח את אמא שלה. האסטרטגיה של ריצוי נראתה הגיונית לילדה שמחפשת אהבה, אך בפועל היא פשוט לא עבדה.

כעבור שנים, כשהפכה לאם בעצמה, היא אימצה באופן לא מודע את אותה אסטרטגיה בתוך משפחתה. היא האמינה שאם תמשיך לרצות את ילדיה ובעלה, היא תזכה לאהבתם, לכבודם ולשיתוף הפעולה שלהם. אבל בדיוק כפי שזה לא עבד עם אמא שלה, זה לא עבד גם כאן.

איך מתקנים את זה?השתמשתי בטכניקה של מסע בזמן דמיוני. בזמן שהיא במצב של הרפיה עמוקה, הזמנתי אותה לחזור אחורה ולבלות זמן עם הגרסה הצעירה שלה – הילדה שהייתה זקוקה לכל כך הרבה אהבה, תמיכה ועידוד. המטרה הייתה לעזור לילדה הזו לגדול להיות אישה מצליחה ובטוחה בעצמה. במהלך הזמן הזה, היא דמיינה את עצמה מטפלת בגרסה הצעירה שלה, מנחה אותה ומעבירה לה מסרים מעצימים.

• "זה בסדר שיהיו לך צרכים."

• "זה בסדר לקחת זמן ליהנות."

• "זה בסדר שתהיה לך דעה משלך, גם אם אחרים לא מסכימים."

• "זה בסדר להשמיע את קולך."

היא דמיינה שיחות עם הילדה הצעירה שבהן היא מעודדת אותה להביע את מחשבותיה ורגשותיה, גם בבית הספר וגם עם חברים. היא המשיכה לחזור לדמות הילדה, להציע לה תמיכה, עד שהחלה לחוש בשינוי. כשהילדה הצעירה התחילה להרגיש בטוחה ונינוחה לדבר ולהביע את עצמה, שאלתי את האישה איך זה גורם לה להרגיש. היא השיבה: "זה מדהים. אני מאושרת שאנשים מוכנים להקשיב לי ולשקול את המחשבות והרגשות שלי. אני מרגישה הקלה שאני כבר לא צריכה לבזבז את כל האנרגיה שלי בלרצות אחרים.

יישום השינוי:לאחר מכן, השתמשנו בטכניקת מסע בזמן לעתיד. דמיינו תרחיש שבו היא מבקשת מהילדים שלה לעשות משהו, אך הפעם היא מגיעה ממקום בטוח ומלא ביטחון. בדמיונה, היא פונה לבעלה ואומרת: "זה לא יכול להמשיך ככה. אנחנו צריכים לדבר ולנהל משא ומתן, אבל כשאני קובעת כללים לילדים, אני צריכה את התמיכה שלך". אז היא פונה לילדיה ואומרת בביטחון: "אלו המטלות שצריך לעשות – קיפול כביסה, זריקת זבל, שטיפת כלים והכנת שיעורי בית. אם הדברים האלה לא יתבצעו, יהיו לכך השלכות: אין זמן מסכים, אין טלוויזיה, אין מחשב". היא דמיינה את עצמה מדברת בטון רגוע אך תקיף, ללא פחד או כעס, וראתה את ילדיה מגיבים לטון החדש שלה.

התוצאה:בסיום הסשן, היא יצאה עם תחושת כוח וביטחון. בפגישה הבאה, היא דיווחה על שיפור משמעותי. היא כינסה פגישת משפחה והציגה בצורה ברורה את הציפיות שלה מהילדים, חילקה מטלות והסבירה את ההשלכות של אי-ביצוען.

כשילדיה בהתחלה מחו: "אבא לא מכריח אותנו לעשות את זה," היא ענתה ברוגע: "אתם צריכים לעשות את זה. אם לא, לא יהיה זמן מסכים". היא עמדה על שלה בלי להרים את קולה, ולהפתעתה, הילדים התחילו להקשיב.

השינוי הזה בגישה הביא לה הקלה אדירה. היא שחררה את הפחד ואת הצורך לרצות אחרים. עכשיו היא עומדת סביטחון על עקרונותיה

• "זה מה שאני מאמינה בו."

• "זה מה שאני חושבת שנכון."

• "בואו נבין יחד איך ממשיכים מכאן."

בסיום העבודה המשותפת, היא עברה ממצב של פחד וריצוי למקום של כוח וביטחון – כאמא וכאדם